ירושלים, י”ח באב תשע”א

18/08/2011

מספר פניה: 15013109

מספר סימוכין: 15035545

לכבוד

מר איתמר פוזן, מנהל המוסד החינוכי “דורשי יחודך”

הרב יצחק שפירא , מנהל הישיבה הגבוהה ” “עוד יוסף חי“

 

 

נכבדיי,

 

הנדון: הזמנה לשימוע

 

 

הנני שוקל לשלול את  הרישיון לקיום מוסד שניתן לתאגיד בית מדרש “עוד יוסף חי שכם” וכן את הפסקת התמיכה שניתנת לישיבה הגבוהה “עוד יוסף חי”. שני המוסדות הנ”ל שוכנים במבנה אחד ונמצאים ביישוב יצהר.

 

 

זאת, בתמצית, ובין היתר, מאחר שמהמידע שהועבר אלי עולה כי תלמידי הישיבות מעורבים בפעילויות אלימות רבות נגד תושבים פלסטינאיים ונגד כוחות הביטחון, וכי רבנים מרכזיים בישיבה תומכים ומעודדים פעילות זו וחלקם אף מעבירים לתלמידים  תכנים המסיתים את התלמידים לפעילות מעין זו.

בנוסף עולה ממידע שהועבר אלי, כי פרסומים שפורסמו, לכאורה, ע”י רבני הישיבות וע”י הישיבה, אינם עולים בקנה אחד עם עקרונות חינוכיים ועם ערכיה של מדינת ישראל. בין השאר, הפרסומים מטיפים לשנאת ערבים, לאלימות נגדם ולפגיעה בכוחות הביטחון.

 

 

להלן פירוט הסיבות לשקילת שלילת הרשיון והפסקת התמיכות:

 

 

1. לתאגיד בית המדרש “עוד יוסף חי שכם” ניתן רשיון לקיים מוסד חינוכי  (חטיבה עליונה- כיתות ט’-י”ב)  על שם “דורשי יחודך” לפי חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים התשס”ח- 2008 (להלן: “החוק”)..

 

לפי סעיף 2(ב)(1) לחוק האמור ההכרה במוסד כזה מותנית בין השאר בכך ש” תכנית הלימודים בו ואורח הפעילות במסגרתו אינם נוגדים את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית”. לפי סעיף 4, ניתן לבטל ההכרה- לאחר מתן התראה- אם חדל להתקיים תנאי מהתנאים הנדרשים למתן ההכרה.

 

 

בנוסף לפי סעיף 12 לחוק, קיימות הגבלות על מתן רשיון במקרה שמבקש הרשיון נחקר או מורשע בעבירה פלילית: לא יתן המנהל הכללי רשיון לאדם שהורשע בעבירה שיש עמה קלון או שיש בה כדי לפגוע בבטחון המדינה, או כל עוד מתנהלת נגדו לפי חוק חקירה על עבירה כאמור, לא יתן המנהל הכללי רשיון לתאגיד אם  מי שבידו השליטה עליו הורשע בעבירה כאמור או כל עוד מתנהלת נגדו חקירה כאמור.

 

 

 

לפי סעיף 35(א)(4) לחוק, המנהל הכללי רשאי לצוות על סגירת מוסד חינוך, בין השאר, אם במוסד החינוך מתנהלת או נסבלת הסתה נגד המדינה.

 

לפי סעיף 19 (3) לחוק, ניתן להרחיק עובד חינוך מעיסוקו אם יש בהתנהגותו של העובד משום השפעה מזיקה על תלמידים:”  לא יעסיק אדם עובד חינוך אם נתקיים בו אחד מאלה:” …(3) יש בהתנהגותו של העובד משום השפעה מזיקה על  תלמידים”.

 

2. התאגיד הנ”ל גם מפעיל ישיבה גבוהה בשם: “עוד יוסף חי” הנתמכת על ידי המדינה מכוח סעיף 3א לחוק יסודות התקציב.

משרד החינוך רשאי להפסיק תמיכה בישיבה בגין מידע המעיד על תכנים ומסרים המועברים לתלמידים והמובילים לביצוע פעילות בלתי חוקית.

בנוסף, רשאי משרד החינוך להפסיק את התמיכה לישיבה הגבוהה בגין אי עמידה במבחני התמיכה. כאשר בעלי התפקידים במוסד חשודים בפלילים, ואלה אינם מושעים, או מפסיקים לעבוד במוסד, המשרד אמור לשקול הפסקת תמיכה בכפוף לשימוע. כאשר חקירה מתנהלת נגד נושא משרה בעבירות חמורות ובמיוחד כאלה הקשורות בפעילות המוסד, ניתן לדרוש ממוסד הציבור להפסיק את כהונתו של נושא המשרה החשוד ולהשעותו עד לסיום בירור עניינו. במקרה של הרשעה בעבירה שכזו, ניתן לדרוש את הפסקת כהונתו של נושא המשרה שהורשע. (סעיף 15 להנחיה מס’ 1.2005 להנחיות היועץ המשפטי לממשלה). אם המוסד לא עושה כן, ניתן לשקול את הפסקת התמיכה במוסד. הפסקת תמיכה הנדונה בנוהל הינה בגין חקירה פלילית או הרשעה פלילית.

 

3. לפני כשנה, פורסם ספר בשם “תורת המלך” על ידי הרב יצחק שפירא, שכיהן עד לאחרונה כמנהל המוסד החינוכי וכן על ידי הרב יוסי אליצור המשמש כרב  בישיבות הנ”ל. בסוף הספר (עמוד רכח) מביאים המחברים, לנוחות הקוראים, את סיכום הספר. בגין הספר “תורת המלך” נפתחה חקירה נגד הרבנים שפירא ואליצור בעבירות הסתה לאלימות והסתה לגזענות. בחקירתם במשטרה לא שיתפו רבני הישיבה פעולה וסרבו לענות על שאלות החוקרים.

הספר הנ”ל עוסק “בהלכות הריגת גויים” ומתיר, לכאורה, גם הריגת חפים מפשע ובכלל זה תינוקות, לרבות בקרב האוכלוסיה הערבית, החיה תחת שלטון מדינת ישראל. מספר מובאות  מהספר מובא בנספח א’ למכתבי.

 

 

4. בהודעה לציבור מיום 9.11.09 מאת ישיבת “עוד יוסף חי”, שהמחברים עומדים בראשה, נאמר כך: הספר “תורת המלך” שיצא כעת לאור, מאת הרבנים יצחק שפירא ויוסי אליצור- עוסק בבירור רציני של סוגיות בהלכה… אנו נמצאים בעידן חופש- המידע, וברוך ה’ ניתן כיום להוציא ספרי-קודש מבלי להזדקק לרשיון הצנזור כמו שהיה במשטרים אפלים בעבר, כגון בשלטון הצאר-הרוסי… בספר ניתן לראות שקיימת אמירה הלכתית ברורה בנושא המלחמה באויב… אנו מקווים שלומדי התורה בכל מקום ילמדו את ספר “תורת המלך”, ובעזרת ה’ נזכה למנהיגות אמת אשר עקרונותיה ודרכה יהיו לאורה של “תורת אמת, תורת חיים”.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

5. באתר האינטרנט של ישיבת “עוד יוסף חי” בראשה עומדים המחברים, מופיע הקטע שפורסם בגיליון 14 של עלון הישיבה, שכותרתו “הריגת חפים מפשע”. גם בגינו הוחלט לפתוח בחקירה נגד מחבר המאמר, הרב יוסף אליצור המשמש כרב בישיבות הנ”ל. במאמר זה, על רקע מבצע “עופרת יצוקה” חוזר הכותב על עקרונות הספר “תורת המלך” ומתיר פגיעה בחפים מפשע, לרבות תינוקות, שאינם מעורבים בלחימה. ציטוטים מהספר מובאים בנספח ב’ למכתבי.

 

6. באתר האינטרנט “הקול היהודי” פורסם מאמר החתום על ידי הרב יוסף אליצור (גליון מס’ 16, י”ז כסליו התש”ע) בשם “ערבות הדדית- האסטרטגיה”. הרב אליצור הינו אחד מרבני הישיבות ביצהר ואחד מכותבי הספר “תורת המלך”, אשר בגינו ובגין מאמר נוסף שלו, נפתחה כנגדו חקירה בחשד להסתה לאלימות והסתה לגזענות.

במאמר קורא הרב אליצור לפעולות “ערבות הדדית”, מציין את יעילות הפעולות האלימות של מתיישבים כלפי כוחות הביטחון, קורא להטלת מורא ואימה על עובדי ציבור ולסרבנות. במאמר דנן, יש גם השתלחות כלפי עובדי מדינה ומוסדותיה, שחלקם מכונה “שונאי ישראל ידועים”. ציטוטים מהמאמר, אותם מגדיר הרב אליצור ככיווני פעולה אפשריים, מצורפים כנספח ג’ למכתבי.

בגין מאמר זה ופרסומים נוספים החליט המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פלילים) על פתיחה בחקירה בגין עבירות: פרסום הסתה לגזענות, פרסום הסתה לאלימות או טרור, פרסומי המרדה והעלבת עובד ציבור.

 

7. בתאריך 22.6.11 פרסם הרב אליצור באתר “הקול היהודי” מאמר שכותרתו “למה אני מבין את פעילי ערבות הדדית”. במאמר, אליו מצורפת תמונה של מסגד עם כתובת “מסגד שורפים 18”, מעודד אליצור ומנמק מדוע יש להמשיך ולפגוע בערבים כתגובה להתנהגות הממסד (העתק המאמר מצורף כנספח ד’ למכתבי).

 

8. מאמר שכותרתו “משענת הקצה הרצוץ וקנה הרובה” –  המאמר פורסם באתר האינטרנט “הקול היהודי”, 7.4.11, וגם הוא חתום ע”י הרב יוסף אליצור. במאמר מתאר הכותב שיחה ששמע בין החברים, המתייחסים להחזקת נשק. מהמאמר עולה, כי לנוכח האיומים “באינתיפאדה שלישית” על ידי הערבים, הרי שעל מנת להגן על עצמך, יש מקום להחזקת נשק בלתי חוקי. המאמר, באופן מתוחכם, אמנם מתאר שיחה של צדדים שלישיים ולכאורה מציג בעיה בלבד, אך המסר העולה ממנו הינו ברור וכך גם הבינו את המאמר כותבי התגובות (טוקבקים) בנוגע אליו. המאמר מצורף כנספח ה’ למכתבי.

 

9. מהפרסומים לעיל עולה, כי החינוך  הניתן בידי גורמים בכירים במוסדות הנ”ל אינו תואם את תנאי ההכרה במוסד הנ”ל, הפועל כפי שהוזכר לעיל מכוח רשיון לקיום מוסד לפי החוק. אין בהכרת המדינה, בחינוך הנובע מאורח חייה של הקבוצה התרבותית הייחודית בעלת המאפיינים הייחודיים הלומדת במוסד, כדי לאפשר פעילות במסגרתו בניגוד לערכים של מדינת ישראל וכן העברת מסרים בעלי השפעה מזיקה על התלמידים על ידי גורמים במוסד.

הישיבה הנ”ל פרסמה ברבים את תמיכתה בערכים המובאים בספר “תורת המלך” ופרסום זה והציטוטים של ראשיה שפורטו לעיל מלמדים כי מתנהלת בישיבות הנ”ל הסתה לגזענות, הסתה לאלימות, קריאה לסרבנות ולפעולות נגד עובדי ציבור. על כן קיים חשש כבד להשפעה מזיקה על תלמידים מצד המורים בישיבות הנ”ל המביאה למעשים של ממש.

 

 

 

 

10. מעבר לכל האמור, מידע רב חסוי ומגוון שהוצג בפניי ע”י גורמי הביטחון, מצביע על מעורבותם של רבים מתלמידי הישיבות “דורשי יחודך” ו”עוד יוסף חי”, בפעילות אלימה ובלתי חוקית המתבצעת לאורך זמן ובאופן שיטתי נגד תושבים פלשתינאיים, לרבות הצתות וניסיון הצתות של מסגדים באיזור, אלימות המופנית כנגד כוחות הביטחון ופעילות איום והטרדה על עובדי ציבור.

 

מהמידע שהוצג בפניי, עולה כי רבני הישיבה וראשיה מודעים לחלק מפעילות אלימה זו, אינם מונעים אותה, במקרים מסוימים אף מעודדים אותה, וכן מאפשרים לעיתים השתתפות תלמידים בפעילות זו.

 

עוד נמסר לי, כי לאחרונה, הורה מפקד פיקוד המרכז על הרחקת מספר לא מבוטל מתלמידי הישיבה משטחי איו”ש ו/או מהישוב יצהר וסביבותיו לאחר שהצטבר ברשות גורמי הביטחון מידע רב המצביע על מעורבותם של תלמידים אלו בפעילות האלימה שתוארה לעיל.

 

11. בכמה מקרים יש גם  מידע גלוי ממנו עולה כי תלמידי הישיבות ביצהר לקחו חלק בפועל, בין השאר, בפעילות אלימה נגד כוחות הביטחון ונגד פלסטינים. להלן החומר הגלוי (המצטרף לעתים לחומר חסוי):

 

ביום 29.11.2009, אפרים (אפי) חייקין (תלמיד המוסד החינוכי “עוד יוסף חי”), הגיע רעול פנים באופן חלקי לעבר רכבו של מח”ט שומרון וניקב עם סכין קפיצית את צמיגי רכבו. התלמיד נמלט מהמקום ולאחר שנתפס ע”י חיילי צהל התנגד למעצרו ותקף קצין צה”ל. למקום הגיעו, תושבים מהישוב יצהר, שעל פי מידע חסוי היו רובם תלמידי הישיבה ויצאו מהישיבה, תקפו את אנשי צה”ל ושחררו את התלמיד שנמלט מהמקום. נגד התלמיד הוגש כתב אישום ובגינו הוא הורשע בעבירות של הפרעה לעובד ציבור, חבלה במזיד ברכב, תקיפת עובד ציבור, בריחה ממשמורת חוקית והחזקה של סכין שלא כדין. התלמיד הודה, במסגרת הסדר טיעון ונגזרו עליו עונש של 3 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שרות, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.  כתב האישום, הכרעת הדין וגזר הדין מצ”ב כנספח ו’.

 

ביום 10.12.09, זמן קצר לאחר מעצרו של התלמיד, הוצת המסגד הגדול בכפר יאסוף והושארו כתובות “דש מאפי” ו”תג מחיר”. נמסר לי ע”י רשויות אכיפת החוק, כי במסגרת חקירת האירוע נעצרו מספר תלמידי הישיבה בחשד להצתה. במסגרת החקירה אף נעצר ראש הישיבה, הרב יצחק שפירא, בחשד לסיוע לאחר מעשה ושיבוש החקירה. יצוין כי על פי אחת העדויות בתיק החקירה לאחר שריפת המסגד ניגש אחד התלמידים לרב עם פתק הראה לו את הפתק ולאחר שהרב קרא את הפתק והחזירו לתלמיד, הרטיב התלמיד את הפתק בכיור, מולל אותו וזרק אותו לפח. בעקבות האמור, התלמיד נשאל ע”י מוסר העדות האם סיפר לרב על המסגד והתלמיד אישר זאת בפניו. במסגרת החקירה שמר הרב על זכות השתיקה. התיק הועבר להחלטת הפרקליטות. מצורפת כנספח ז’ ההודעה הרלוונטית.

 

ביום 17.2.2010, נזרקו אבנים ע”י כ- 20 מתיישבים שחלקם רעולי פנים, לעבר כוח צבאי שהיה ביצהר. מזריקות האבנים נפגעו 3 חיילים ושניים מהם פונו לבית חולים. כמו כן גילגלו המתיישבים צמיגים בוערים לעבר הכביש ופגעו ברכבים צבאיים. לפי מידע חסוי, רוב האנשים שלקחו חלק באירוע הינם תלמידים מהישיבות ביצהר. דו”ח אג”מ, חטמ”ר שומרון, המתייחס לארוע זה- מצ”ב כנספח ז’.

 

 

 

 

 

ביום 20.4.2010 הגיע כוח צבאי לפנות מתיישבים מוואדי סמוך ליצהר. על הכוח צבאי נזרקו אבנים ע”י רעולי פנים שנמלטו לכיוון הישיבות ביצהר. בעת החיפושים אחר רעולי הפנים, נתקלו החיילים בקבוצה גדולה שזרקה לעברם אבנים, בקבוקי צבע ונוריות זכוכית עם צבע. כתוצאה מכך, נפגע חייל בפניו ונגרם נזק לרכבים. במהלך הארוע נתפס מתיישב אשר ביצע זריקות אבנים. עם תפיסתו פגעו המתיישבים ברכב והצליחו לחלץ את החשוד. בהמשך המהומות, נפצעו 2 חיילים נוספים, נפגעו גלגלי רכב נוסף, הותקפו עיתונאים וכן בוצעו זריקות אבנים לעבר קראוון של חיילים המתגוררים ביצהר. על פי מידע חסוי, חלק מהאנשים שהיו מעורבים באירועי התקיפה הינם תלמידים מישיבות יצהר. דו”ח אג”מ, חטמ”ר שומרון, המתייחס לארוע זה- מצ”ב כנספח ח’.

 

 

ביום 13.3.2011 שלושה תלמידי הישיבה התיכונית “דורשי יחודך” נעצרו סמוך לבאקה אל גארביה (ואדי ערה) כשברכבם חומר דליק, כובעי גרב וכפפות (דו”פ משטרתי מצורף כנספח ט’).

 

בסרטון שהועלה לאתר יוטיוב שכותרתו “מגוייס לצה”ל: אפגע באויב” – רואים בחור בשם מתניה אופן, תלמיד בישיבה הגבוהה “עוד יוסף חי” הלובש מדי צה”ל, והאוחז בנשק בידו האחת ובספר, הנראה כספר “תורת המלך” בידו האחרת. בסרטון אומר מתניה אופן, כי על רקע אירועי “הנכבה” והמתרחש בגבולות, הצבא לא ממלא את תפקידו להגן על יהודים ולפעול בתוקף כלפי האויב, במסווה של “מוסריות”. הבחור מצהיר כי לא צריך להתחשב במה שמפקדים אומרים והוא יעשה הכל כדי לפגוע במסתננים שינסו לחצות את הגבול

(הלינק לסרט הינו: http://www.youtube.com/watch?v=Hu26JiIUbSY ).

 

בסרטון נוסף, שהועלה לאתר יו-טיוב, שכותרתו “חייל ראשון מתגייס לצה”ל לאור הספר תורת המלך”, מתאר תלמיד הישיבה צבי הס המתגייס לצה”ל כי בכוונתו לפעול לפי האמור בספר שנכתב ע”י מורו ורבו הרב שפירא. בין השאר אומר התלמיד: ” “…. צריך להלחם בערבים גוזלי הארץ ולגרש אותם מכאן. לשמחתי הגדולה, בזמן האחרון, הוציא מורי ורבי, הרב יצחק שפירא, את הספר “תורת המלך”, שבו הוא דן ביחס לגויים, ובעזרת השם אני אנהג על פי הספר הזה בצבא. אומנם, הצבא היום לא כל כך מתכוון להילחם בערבים ולגרש אותם מהארץ, וגם חוץ מזה, הרבה פעמים הוא מגרש יהודים מבתיהם….. אני אוכל לתקן את הצבא מבפנים ולשנות את התודעה המקולקלת שקיימת בצבא היום. כמובן שאסרב לכל פקודה של פינוי יהודים מביתם, ואשתדל גם למנוע ככל יכולתי ולחבל בתכניות של הצבא לפנות יהודים וגם אני אשתדל ככל שביכולתי להלחם באויבנו הערבים, בכל דרך שאפשר..”.

(הלינק לסרט הינו: http://www.youtube.com/watch?v=V_OqDNm6fwc .).

 

12. על פני הדברים, הפעילויות האלימות של תלמידי הישיבות שפורטו לעיל וריבוי האירועים האלימים בהם השתתפו תלמידי הישיבות, כפי שעולים מהמידע הגלוי והחסוי, מצביעים על קשר ברור בין המסרים המועברים על ידי אנשי החינוך בישיבות הנ”ל לבין הפעילות האלימה והבלתי חוקית של תלמידי הישיבה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חשוב להזכיר את פסיקת בית המשפט העליון  בערעור שירות המדינה 6713/96, מדינת  ישראל נגד זוהר בן אשר בו נקבע כדלקמן: “התפקיד של מורה מחייב, מעצם מהותו, סטנדרט התנהגות גבוה, במיוחד כלפי התלמידים. מורה מוצב בדרך כלל בעמדה של מרות כלפי תלמידים: ניתנים בידיו סמכות לקבוע אם, ובאיזו מידה, יצליח התלמיד בלימודים. מעבר לכך: המורה מוצב בעמדה של חינוך כלפי תלמידים, היא מקנה לו מעמד וסמכות בעיני התלמידים, אך היא מטילה עליו אחריות מיוחדת כלפי תלמידים. הציבור המפקיד את התלמידים בידי המורה, סומך עליו שיעשה כל שביכולתו כדי לקדם אותם. זהו תפקיד שיש בו נאמנות. כל עובד ציבור הוא נאמן ציבור. מורה כלפי תלמידים על אחת כמה וכמה”.

 

 

13. עוד יצוין, כי למבני הישיבות הוצאו צווי הריסה בתחילת חודש מאי 2010. משכך, המוסדות מתקיימים במקום שאינו חוקי וגם בשל טעם זה לא ניתן לכאורה להמשיך את תקצובן והתמיכה בהן.

 

לנוכח כל האמור לעיל, הינכם מוזמנים לשימוע שיתקיים בלשכתי ביום ל’ באב תשע”א, 30.8.11 בשעה 09:00-11:00 ,ברחוב שבטי ישראל 34 ירושלים,  בו תוכלו להעלות את טענותיכם בטרם אגבש את החלטתי לעניין ביטול הרישיון לקיום המוסד ואת הפסקת התמיכה הניתנת לישיבה הגבוהה.

 

כמו כן, אבקשכם להעלות את טענותיכם בכתב וזאת לא יאוחר מ-7 ימים קודם מועד השימוע הנ”ל.

 

 

 

 

 

בכבוד רב,

ד”ר שמשון שושני

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נספח א’

 

בפרק חמישי לספר נכתב כי : “גם תינוקות שאינם עוברים על שבע מצוות- יש שיקול להרגם בגלל הסכנה העתידית שתיגרם אם הם מוחזקים לגדול להיות רשעים כמו הוריהם (כפי שמצאנו בדברי הנביא על בני בבל) אפילו כשאינם מהווים מחסה לרשעים או שהספק היכן הם נמצאים עלול למנוע מאיתנו לפגוע ברשעים”.

 

בפרק שישי לספר הדן בפגיעה מכוונת בחפים מפשע נקבע כי: “הנקמה והתנהגות של מידה כנגד מידה נצרכת וחשובה במלחמה ובהכנעת הרשעות, הן בפגיעה בחפים מפשע ובתינוקות והן בצאת מלחמה אכזרית במידה כנגד מידה, לדעת המרה”ל מותר לפגוע בכל אנשי מלכות מסוימת, אם אנשים ממלכות זו פגעו במלכות שלנו( כיוון שכל אנשי המלכות נחשבים כגוף אחד)”.

 

כמו כן באותו פרק בעמוד ר”ז מתייחסים המחברים לאפשרות להרוג ילדים חפים מפשע: “על כל פנים אנחנו למדים שיש סברא לפגוע בטף אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו, ובמצב כזה הפגיעה תכוון דווקא אליהם (ולא רק תוך כדי פגיעה בגדולים כאשר הם ניזוקים). בעמוד רט”ו נכתב כי: “סברא זו מתירה לפגוע גם בתינוקות ובחפים מפשע גמורים באופן מכוון, אם זה נצרך למלחמה ברשעים. למשל: אם פגיעה בילדיו של מלך רשע תפעיל עליו לחץ שימנע ממנו להתנהג ברשעות- אפשר לפגוע בהם (אפילו ללא הסברא שמסתבר שיהיו רשעים כשיגדלו)”.  בהערת שוליים טו (עמוד ריז) נכתב: “… כיוון שהרשעים פועלים “בלי חשבון”- גם אנחנו פועלים “בלי חשבון” כדי לקיים איזון נכון ומידה כנגד מידה, ואז המלחמה ברשעה היא כראוי. ועיין בזה ביתר אריכות בפרק השלשי בחוברת “ברוך הגבר” (שנדפסו בתוך ספר הזיכרון “ברוך הגבר”, וראה באותו ספר במאמר “לעשות נקמה בגויים”)”. בהערת שוליים לו (עמוד רכז) נכתב: “לא צריך החלטה של אומה כדי להתיר את דם המלכות הרשעה, וגם יחידים מתוך המלכות הנפגעת יכולים לפגוע בהם, שהרי שמעון ולוי אינם מלכות, אלא יחידים מתוך בית יעקב (ויעקב מתנגד למעשה), ולמרות זאת דמם של אנשי שכם הותר להם בגלל המעשה שלהם כלפי דינה. כלומר: דמם של אנשי שכם הותר כיוון שאומה פגעה כאן באומה, ולא ההחלטה הרשמית של האומה הנפגעת מתיר את דמה של האומה הפוגעת”.

ככלל, הספר עושה שימוש במונח “גויים”. עם זאת, בתוכן הספר עצמו ישנן הבהרות מהן ניתן להבין שהספר עוסק למעשה בערבים/ פלסטינים במציאות העדכנית בישראל:

כך למשל, בהערת שולים כט (עמוד רכג) נכתב: “ויש להעיר בהקשר הזה שהאויב הערבי דהיום ידוע במעשים אכזריים ופרועים, חוסר במידה כנגד מידה כלפיהם רק מגדיל את אכזריותם”.

 

הרב יצחק גינצבורג, כותב ב”הסכמתו” בספר: “שמחתי לראות את ספרכם תורת המלך ח”א… העוסק בסוגיות חשובות בענייני ההבדלה בין ישראל לעמם. סוגיות אלו נוגעות מאוד למצבנו היום בארץ ישראל, כאשר עלינו לכבוש אותה מיד אויבינו. על מנת לפעול כדבעי, מתוך רוחה של תורה, וכדי לחזק את רוח העם וחיליו יש לברר בירור עמוק של דעת תורה בכגון דא”.

 

הרב דוד ליאור כותב ב”הסכמתו” בספר:

“זה תחום שהוא די אקטואלי בייחוד בזמן שיבת עם ישראל לארצו, יש לדעת מה היא עמדת ההלכה היהודית האמיתית בהתייחסות לכל מצב הלא נורמאלי שאנו שרויים בתוכו, זה נותן את הכיוון הנכון וההסתכלות האמיתית על האירועים וההתמודדות איתם, ראוי החיבור הזה לעלות על שלחנם של מלכים מאן מלכי רבנן וכל שוחרי תורה ואוהביה שיראו איך שתורת ישראל מדריכה את האדם בין בחיים אזרחיים הרגילים והן בזמן מלחמה”.

 

 

 

נספח ב’

 

 

(ג) חשד של שפיכת דמים: בנוסף על הנ”ל, חשודים הגויים באופן כללי על שפיכת דמים [י], ובמלחמה החשד הזה הופך ל”חזקה”, וכמו שאמרו חז”ל טוב שבגויים הרוג בשעת מלחמה” בגלל שברור שהוא יעזור לאויבינו מהעם שלו. בודאי שהדבר נכון אצל הערבים, ש”תרבות העדר” מובילה אותם לרציחות מזעזעות וברבריות ולכל מעשה נבלה, כמו שראינו כמה וכמה פעמים, לכן רובם ככולם אינם “חפים מפשע” אלא מחפים על פשע.

 

(ד) דין בעוברים על שבע מצוות ועוד: רשעותם להרוג אותנו היא חלק מזה שהם עוברים באופן כללי  על שבע מצוות בני נח, ולכן יש לנו עניין לדון ולהרוג אותם על עבירותיהם, ובמציאות כזו ודאי שהדבר מותר [יא]. בין העבירות שאפשר לדון אותם עליהם ניתן למנות:

 

1.    גזל: כיון שהערבים תובעם לעצמם את ארץ ישראל שירושה לנו מאבותינו [יב].

 

2.    מצות דינים: לפי הרמב”ם[יג], מי שלא מתאמץ לעצור את מעשי העבירה של המלכות שהוא שייך אליה עובר על מצות דינים ומותר לדונו ולהרגו על זה (ולכן הרגו שמעון ולוי את אנשי שכם).

 

3.    רבים מהערבים עוברים על מצוות נוספות שנצטוו בני נח, כמו שידוע (למי שבא איתם במגע) עד כמה הם פרוצים בגילוי עריות ובגזל.

 

4.    קל וחומר מסיכון החיילים שלנו, מלבד כל זה, יש סברא פשוטה שחיילינו הם וודאי חפים מפשע, ואם מותר לשלטון לסכן את החיילים במלחמה כי זה צורך הציבור [יד]- גם מותר לו לפגוע בחפים מפשע אחרים אם הדבר יעזור לכך שהרשעות לא תרים ראש. כאן מצטרפים כמובן שיקולי ההרתעה והנקמה, וכפי שרואים בהרבה מקומות שרק התנהגות תקיפה, מידה כנגד מידה, היא הערובה לנצחון מול הרשע. וכמו שכתבו הפוסקים על חשיבות הנקמה מן הרוצחים ש”אם ח”ו לא יהיו נוקמין מן הרוצח יהיה דמן של בני ברית ח”ו כהפקר” [טו]. ולבסוף יש לזכור שנקמת ישראל היא נקמת ה’, “שהעומד כנגד ישראל כאילו עומד נגד הקב”ה” [טז]”.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נספח ג’

 

ערבות הדדית – “… גם לנו יש כוח וגם אנחנו נפעיל אותו במקום ובזמן שנראים לנו… אין אצלנו אפליה אם ליהודים אין שקט גם לערבים אין שקט. אם הערבים מנצחים בגלל אלימות כלפי יהודים – גם היהודים ינצחו באלימות כלפי ערבים… אפשר לנצל את כוחם של הנשים, הילדים והמבוגרים יחסית לחסימת כביש גישה מסוים – ובזמן הזה לאפשר פעילות בוטה יותר כלפי גורמים עוינים בהמשך אותו כביש. אפשר לבצע פעולות שקטות ועמוקות במקביל לפעולות בלאגן רוחביות בגזרה…”.

 

יעילות פעולות אלימות נגד כוחות הבטחון – “עד היום לא העזו פקחי המנהל להיכנס ליצהר מאז גזירת ההקפאה. זאת מפני שהנסיון והחום ביצהר גורמים שכל כניסה של גורמים עוינים לישוב דורשת כוחות רבים ומסתיימת בנזק רב לרכוש צה”לי ומשטרתי, נזק רב עוד יותר לרכוש וגוף ערבים ולגזרה בוערת מכל כיוון למשך כמה ימים כאשר בכל ישוב ניידת משטרה תהיה גורם לא רצוי, ופקחי מנהל יבינו שיש להם 10 דקות לברוח לפני שגלגליהם יהיו מפונצ’רים – תרד פלאים יכולת השלטון לאכוף את גזרותיו…”.

 

פעולות נגד עובדי ציבור – “פעולות ממוקדות נגד רשעים – … צריך כמובן לתקוף ישירות את אלה שעומדים בראש פעולות ההרס, זה מתחיל באנשים כגון אדון שי ניצן, תושב רמות, שחייו השלווים צריכים להיות מופרים תמונתו צריכה להיות מופצת תחת הכותרת “צורר היהודים”, ושכניו צריכים לדעת איזה שטן גר בשכנותם. הנסיון מלמד שאנשים מן הסוג הזה ומשפחותיהם מתקשים לעמוד בלחץ כאשר הם נחשפים כמות שהם בביתם (ע”ע יאיר נווה)… התביעה היא האויב ושם נמצאים אויבים, נקודה… יש “אותנו” ו”אותם” – מי שאיתם לא איתנו!”… בנוסף אפשר לטפל בגוף המתקרא “המנהל האזרחי”. בסיס המנהל בבית אל יכול בהחלט להוות יעד לפלישה מהירה ומדויקת של קבוצה גדולה, שתביא לנזק והרס באחד ממשרדיו המכובדים. אתם הורסים לנו – אנחנו הורסים לכם! אפשר לעקוב אחרי ניידות המנהל…זה אפילו חוקי (גם אם ההמשך לא כל כך חוקי…)…”.

 

סרבנות – “הסרבנות גם היא צריכה להתעצם: הליכה למילואים היא כבר מעשה מוזר… גם גיוס לצבא הסדיר מהווה מעשה תמוה… גם שמי שיגוייס ידאג לאינטרסים של אחיו: פגיעה בערבים, הנפת שלטים בטקסים, העברת מידע על מה שהצבא זומם לעשות ופגיעה ברכוש צה”ל שפוגע ביהודים. אין זו רק סרבנות פסיבית… אלא סרבנות אקטיבית…”.